טיול לטנזניה

האתר השלם לטיולי ספארי בטנזניה

טיול לטנזניה סלעי גונג באפריקה 

מאת: פרופ’ צבי סבר

כאשר דנים באתנוגרפיה בהתפתחות הפרה היסטורית של המוסיקה מדרום לסהרה, יש חשיבות לכלי המוסיקה (סלעים) לצד ציורי הסלע.

כללית, נעשה שימוש במסלע בכדי ליצור מוזיקה, בשני אמצעים עיקריים, שימוש באבנים להפקת קול ושימוש בסלעי גונג.

אידיופונס IDIOPHONES – כאשר יש שימוש באבנים כמפיקות קול זה ייקרא אידיופונס. אבנים בצורת ביצה משמשות ל”מחיאת אבנים” (כמו מחיאת כפיים) על ידי שבט יורובה בדרום ניגריה. שבט קביה בצפון טוגו, משתמשים באבנים גדולות כאידיופונס, אלה 5 אבנים שטוחות, המסודרות במעגל סביב המופיע והוא מכה בהן עם שתי אבנים אחרות, אחת בכל יד. גם בקמרון מתופפים בשתי אבנים, אחת בכל כף יד, על אבן שלישית הגדולה מהשתיים ומונחת על הקרקע, אצלם זה חלק מריקודים סודיים של הנשים בשבט NONI.  כל אלה נחשבים לכלי מוזיקה עתיקים על אף שלא נמצאו באתרי חפירות.

סלע גונג Rock gong – אחד מהכלים המוזיקליים העתיקים ביותר באפריקה הוא סלע הגונג. סלעי גונג הם סלעים טבעיים, המפיקים צליל מצלצל כשמכים בהם, בדרך כלל על ידי סלע אחר.

סלעי גונג הם תופעה כלל עולמית אך הם שכיחים במיוחד באפריקה ובצפון אירופה.

הדיווח הראשון על קיומם באפריקה הוא של FAGG 1956. באפריקה הם נפוצים בדרום היבשת וב NUBIA (ארץ הזהב העתיקה, בין מצרים למקורות הנילוס).

כל השמות שניתנו לסלע גונג

Rock gong, lithophone, sounding stone, musical stone, singing stone, ringing stone,  bell rock, rock chime, percussion boulder, rock drum,

נראה שהשם סלע גונג, שאינו האידאלי מבחינה מוזיקלית, הוא כנראה הכי מובן וכך הפך למושג הנפוץ.

הגדרה – החוקר FAGG 1997 הגדיר- סלע גונג  כך- סלע הנמצא במקומו הטבעי ובאופן טבעי משמיע צליל/תהודה כאשר מכים בו. הוא יכול להיות סלע או שבר/פרוסה ממנו, או נטיף/זקיף (סטלגטיט/ סטלגמיט), ויש הוכחה לכך, שנעשה בו שימוש כאידיופון על ידי האדם.

הגדרות משנה – יש המגדירים – סלע גונג אם קיימת חתיכה אחת עבה בלבד של סלע, עליה מקישים ומפיקים את הצלילים

ו – סלע גונג מורכב – אם המקום כולל שתיים ויותר פרוסות עבות, עליהן מתופפים בו זמנית.

כך למשל תועדו בסודן מאות אתרים ובהם סלעי גונג יחיד, הרבה סלעי גונג באותו האתר, או סלעי גונג מורכבים. זה אולי התיעוד האזורי הגדול בעולם של כלים מוזיקליים.

סלעי הגונג ניכרים  בסימנים/שקעים של הקשה/תיפוף שיש עליהם ונראה שהם ממכות חוזרות על פני הסלע.  שקעי תיפוף שונים על אותו הסלע, יוצרים צלילים שונים ותהודה שונה, שהנגנים הקדומים ידעו לנצל לשם הפקת מגוון קולות מן הסלע. כמו כן מגוון הסלעים יוצרים טווח רחב של קולות, מקול דמוי פעמון מתכת ועד לקול הנשמע כחבטה עמומה.

סלעי גונג דווחו ממגוון מקומות וזמנים והמוקדמים שבהם מאירופה, ממערות מהתקופה הפליאוליתית. הסלע הגדול ביותר הידוע כ “סלע גונג” הוא מיבשת אפריקה. אפריקה גם מספקת את המידע האתנוגרפי הרב ביותר על השימוש בתיפוף האידיופוני הזה.

בעבר הקרוב עשו בהם שימוש בהקשרים טכסיים (להורדת גשם, הגברת הפריון, טכסי חניכה) אך גם שימשו לצרכים לא טכסיים (לתקשורת ולהנאה/בידור).

סלעי גונג יכולים להיות בכל גודל וצורה ועיתים יש בהם שקעים כתוצאה מהשימוש בהם. סלעים קטנים או חלוקי אבן עם סימני תיפוף, עשויים להימצא בסמיכות לסלעי הגונג.

תיארוך – מאחר ולא נגרם הרבה שינוי לסלע מפעילות האדם, קשה לתארך את סלעי הגונג , כלומר לדעת מתי החלו לעשות בהם שימוש לנגינה. על פי המחקרים בנוביה נראה, שבדרך כלל הם בני גיל ציורי הסלע שבשכנות להם.

מספר הנגנים – ממקומות שונים באפריקה מדווחים, שהשימוש בסלעי גונג הוא על ידי אדם בודד או קבוצת נגנים.

הקשר בין ציורי סלע לסלעי גונג – הקרבה, הסמיכות, בין מקומות אמנות הסלע לעדויות להשמעת הקול (סלעי גונג) מציעה, שעשיית אמנות הסלע והשימוש בה, היתה קשורה לא רק במרכיב חזותי, ראייתי, כפי שמספקים הציורים אלא גם במרכיב הקולי של הסלעים המפיקים צליל.  למעשה, חושים אחרים מראייה, במיוחד מגע ושמיעה, לוקחים חלק בטכס אם נעשה בו שימוש בסלעי גונג.

סלעי גונג מצויים באסוציאציה  גם עם סלעי החלקה, למשל בניגריה, אך במקומות אחרים הם נמצאו באסוציאציה עם פטרוגליפים (ציורי סלע). לכן נראה, שציורי סלע, סלעי גונג וסלעי החלקה, הם קומפלקס תרבותי. (ר’ המאמרים ציורי סלע וסלעי החלקה). בהתאם לכך, בעשרות השנים האחרונות המחקר האתנוגרפי התמקד גם בחקר השילוב, כלומר חיפוש המשמעות של השימוש באמנות הסלע לצד סלעי הגונג שבקרבתם, מתוך הבנה, שהקול מהווה שחקן מפתח בטכסים ובהקשרים אחרים.

במאה הקודמת היה חסר תיאור טרמינולוגי מדויק של המאפיינים הפיזיים והאקוסטיים של סלעי הגונג ומחקר פורץ דרך בנושא התקיים בסודן ב 2008 והוא תרם אבחנות והציג את הסוגיות הבאות:

מוקד תיפוף – מקום ממנו ניתן לתופף על מספר סלעים מבלי לשנות את מיקום הגוף.  יש גם התייחסות לכמה נגנים צריכים להיות באתר בשביל לנגן בכל הסלעים האפשריים, מבלי שאף אחד ישנה את מקומו. התייחסו גם לתנוחה שהמתופף נדרש לה, בשביל לתופף במוקד תיפוף. כמו גם ציון האפשרות לאנסמבל, הרכב של נגנים.

נושאי המחקר – במחקר זה נבדקו זוויות הסלעים, מידותיהם, מיקום סימני התיפוף, כמו גם האפשרות שהיה קהל עֵד לתיפוף, נבדקה קרבה לאתרים שכנים, לבעלי חיים בסביבה, לסביבה בכלל ולאפשרות לשמוע מרחוק.

הקלטת הקולות שמפיק כל סלע היה חלק חשוב במחקר. הסלעים צולמו לפני ואחרי שהפיקו מהם צלילים.

ממצאים – במחקר נמצאו- 71 סלעי גונג, 130 סלעי גונג מורכבים שבהם ס”ה 718 פרוסות  סלע עבות. האתר הגדול ביותר באזור כלל 130 משטחי תיפוף, ב 5 ריכוזים.

נתונים פיזיקליים – המסלע: גרניט, דולוריט ובזלת. יכול להיות שהקדמונים שברו מעט שולי סלעים כדי לטפל בטיונינג של הצלילים. יש סלעים שהוזזו ממקומם, בכדי לשפר את איכות הקול שלהם.

יש וריאציה עצומה בין הסלעים, אפילו באותו אתר, מסלעים ענקיים ועד פרוסה קטנה. יש אנכיים ויש אופקיים,יש צמד סלעים אך גם3-5 נפוצים. הגדול ביותר הוא סלע גונג מורכב, הכולל 21 סלעים ובדרך כלל לכל אחד מהם צלילים אחרים.

כתמי תיפוף – מעט סלעים כללו רק כתם תיפוף אחד, ברובם היו מספר כתמי תיפוף, שכל אחד משמיע צליל מעט שונה.

סלעים עם כתם אחד שמשו למסר מוגבל, למספר הודעות, בעוד שסלעים עם מספר כתמים שימשו לניגון ריתמוס ומלודיה מורכבים יותר.

המתופף – התנאים אפשרו אירוע פשוט של נגן יחיד או אירוע מורכב, בו לקחו חלק מספר נגנים לפני קהל רב.

אתר התיפוף – אתר סלעי הגונג הוא במקום מאד בולט בשטח ומאפשר שליטה של הצופה למרחוק, אך אתר התיפוף עצמו מוחבא מעיני המסתכל שבשטח. אל חלקם ממש קשה להגיע.  האתרים הרצנטיים יותר הם נוחים יחסית להגעה.

כלי התיפוף – רובם היו חלוקי נחל מקווארץ. נראה שרובם הובאו למקום מרחוק. בניסויים שעשו, קווארץ נתן את האיכות הקולית הגבוהה ביותר, בהשוואה לגרניט ודלוריט. לאבני התיפוף מספר גדלים, הן נשחקו יותר מהסלעים עליהם תופפו. על פי סימני השחיקה המעטים על האבנים, ניתן להבין, שאבנים שימשו למספר דקות (לתיפוף חד פעמי) ואז הושלכו, נפטרו מהן. יש מספר אבנים שניכר בהן, שנעשה בהן שימוש זמן רב. אולי נעשה שימוש גם בתיפוף על ידי עץ אך אין לכך עדויות בשטח.

הקול והמוזיקה – הטווח הקולי הוא מ-צלצול פעמון מתכת, או קול זכוכית ועד קול עמום. מסלע אחד ניתן להפיק 3 צלילים שונים, במקרים אלו נראה, שהסלע שימש כמו תוף. בגונג מורכב, אזור אחד היה עם תהודה ובדרך כלל השני היה העמום. כאלה עם הרבה אזורים שימשו למלודיות.נראה שבעת התיפוף השתמשו בשתי כפות הידיים.

הכשרת הסלע לתפקידו – יש סלעים שנמצא, שקבעו עבורם את הצליל הנמוך ביותר שניתן להפיק מהם, על ידי האופן בו הונחו. הדבר מראה על יכולת גבוהה בשליטה בצלילים. כך גם לגבי סלעים ששברו חלק מהשפה שלהם, בכדי לכוון את הצליל שיופק מהם..!! בשני המקרים זה נכון לסלעים גדולים יחסית. כלומר, הפקת הצלילים לא היתה ניצול הקיים אלא ממש הכוונתם..! יתרה מכך, נעשה שימוש מוגבל בסלעים שניתן להפיק מהם צליל מסויים בלבד ושימוש רב בסלעים המפיקים “צלילים רגילים או מוגבלים”..נראה שיש סלעים שנעשה בצלילם שימוש רק באירועים מסוימים.

תהודה – המחקר העלה לדיון את הסוגיה, האם הועדף סלע עם או בלי תהודה?, האם צריך תהודה לסלע גונג?, הנושא נשאר כשאלה פתוחה בינתיים..

המסורת באזור – אין עדות מקומית עכשווית לשימוש בסלעי גונג. אם יש שימוש זה על ידי ילדים, ליד הכפר שלהם.

האסוציאציה עם אמנות הסלע הנראית והלא נראית – באזור המחקר בסודן סלעי גונג מצויים באתרי אמנות סלע. ואמנם נצפו ציורי סלע ב 74 מתוך 267  אתרים, וזאת בהקשר ל 2 מוטיבים – באתרים אלו בציורים יש דימויים של בקר  מלפני 5000-4000 שנים ודימויים מלפני 1000 שנים.

יש סלעי גונג שעליהם עצמם יש ציורי סלע. יש בקר אך מתקופות מאוחרות ויש גם צלבים של הנצרות.

דימויי הבקר הם סמל לחשיבותם הכלכלית לתושבי האזור באותה התקופה. כלומר יצירת קולות, סלעי גונג, בהקשר לבקר. שירה, מוזיקה וריקודים בהקשר לבקר, מתקיימים גם היום בשבטים הנילוטים (מסאים, סמבורו ואחרים).

המיקום – הקשר בין סלעי גונג לציורי סלע נעשה בדרך כלל על גבעות או רכסים, המאפשרים תצפית למרחוק.  אלה מקומות שגם שימשו לקבורה ולכּדרות, וזה צֵבֶר התנהגויות הקשורות בדת ואמונה.

גם מוטיבים נוצריים –  גמלים, צורות אנתרופומורפיות וצלבים נפוצים בציורי סלע מתקופת ימי הביניים. כמה סלעי גונג וגונג מורכבים, יש עליהם ציורי סלע הכוללים צלבים ועוד סממנים נוצריים בציורי סלע.

הקשר בין אמנות הסלע להד

במחקר שנעשה בקניון ציורי הסלע באריזונה, ארצות הברית, נבדקה ההשערה, שאתרי אמנות הסלע (ציורי סלע) נבחרו על פי שקולים אקוסטיים, כלומר על פי מידת הצליל המיוחד והתהודה, שניתן להפיק מהסלעים במקום. אקוסטיקה היתה אחד המוטיבים בבחירת אתרי אמנות סלע בכל העולם, כלומר סאונד במובן של תהודה, צליל, הד. עדויות אתנוגרפיות מהעבר מלמדות, שהקדמונים האמינו, שתופעות טבעיות נבראו על ידי כוח עליון. סוג זה של אמונה מכונה “אנימיזם” , צורה של פרסוניפיקציה. ההד כעד לרוחות..- תופעת טבע שזכתה לפרסוניפיקציה היא ה”הד”, האקו, echoing, שרק בעת המודרנית הוסברה כ- תגובת גל קול בלתי נראה. מסורות מכל העולם מלמדות, כי הד התקבל כנובע מרוחות SPIRITS או נחשב כחשוב רוחנית.

מספר דוגמאות מהעולם

  1. אירופה – הנימפה היונית אקו, נחשבה כאחראית למילים החוזרות.
  2. דרום הפסיפיק – להד יש קול חסר גוף והוא המוקדם מכל הקיים.
  3. צפון אמריקה:

3א. על פי המסורת של שבט פאיוטה, המכשפה גרה בבטן ההרים ומתחבאת בין הסלעים כשהיא עוטה עור נחש ומשם היא חוזרת בלעג וחיקוי על מילים של עוברי אורח.

3ב. לפי סיפורי אקומה, בן השמש הוביל את האנשים אל מחוץ לאזור אסון, לאזור הקרוי-אאקו. במסעם הגיעו לאזורים שונים שחשבו שהם אאקו, על מנת לבחון את המתאים ביניהם המנהיג צעק בקול Aaaakoooooo, אם ההד השיב, האנשים התיישבו שם לבדוק אם טוב המקום לחיות בו. אם לא היה הד, המשיכו במסע החיפוש..במקום ליד אקומה ההד היה מושלם ושם הכריז המנהיג שיהיה מקום השבט. פארק ציורי הסלע ממוקם בצד המזרחי של אזור אקומה והחוקר היה שם לשמוע את ההד.

3ג. אזור הקרוי וויקוויפ בקליפורניה, כולל אמנות סלע ויש שם מידע אתנוגרפי, שהציורים נעשו על ידי אדם שהכין ריקודים טכסיים. שם המקום משמעותו – סלע ההד והוא נגזר מההד האפייני למערה זו.

3ד. הנבחו כוללים הנחת מנחות ותפילות ל”אבן ההד האלוהית” ביום הראשון של ההיטהרות.

3ה. תצורת התאומים, הקרויה הד, במיתולוגיה של HOPI,  3ו. מסורת הילידים באמריקה מתארת “סלע מדבר” או “חכה עד שהסלע ידבר”. הרבה אזורי אמנות סלע אפשר לחוות בהם דילוגי מילים מהסלעים עליהם הציורים ויש תחושה, כאילו הסלע מדבר..

  1. מרכז אמריקה – אֵל הקרקע והמערות של האצטקים נקרא טפיולוטל, ונחשב ל-יוצר ההד.
  2. דרום אמריקה – בצ’ילה, אמנות הסלע מצויה במקומות באסוציאציה עם יצורים מיתולוגיים הקרויים “סרנו”, אשר גרים במקומות בהם המים נשמעים. בצ’ילה יש גם ציור קיר הקרוי דיאבלו, באתר העושה קולות המפחידים את הכפריים, כשהרוח של מפלצת האבק מכה בסלעים…
  3. אסיה – להדים יש משמעות דתית אצל ילידי הודו, בני שבט קורקו. בני שבט זה ממשיכים ליצור אמנות סלע גם היום, ומשתמשים בהד כקריטריון לבחירת המערה, בה יציירו את ציורי הסלע שלהם.התהודה, ההחזרה, של גלי קול זו תופעה מורכבת. למשל אם אדם ישמיע קול חזק כשהוא עומד במרחק 15 מטר מול סלע יצוק שפניו חלקים, הוא ישמע איחור של קולו החוזר מן הסלע. עדיין, באופן סימולטני, אדם אחר שיעמוד קרוב מ 15 מ’ ממצוק זה, ישמע רק את הקול המקורי של האדם הצועק ולא את ההד החוזר. האדם השני יישבע שלא חזר קול מהסלע (בגלל היעדר איחור בזמן בפוזיציה הזו, בכדי להבחין בין שני הקולות), בעוד האדם הראשון יישבע שהיה קול שחזר מהסלע. כאשר שני האנשים יתחלפו במקום, הם יאשרו את “הקסם” של הקול הבא מהסלע ויכול להישמע רק ממרחק. הפרדוקס הזה גורם לכך, שיחשבו שמעורבים בכך כוחות על טבעיים ואמנם, הביטויים ביחס להד הם: נס, סודי, מסתורי, אניגמטי, מעבר להגיון וכדומה. תרבויות עתיקות אשר קשרו הד למסתוריות, ייחסו גם למשטח הסלע שהחזיר הד, שהוא מקום מגורים של הרוחות. זה הגיוני אם כן, שמקומות  עם כזה הד, ייחשבו למקומות מקודשים. מקומות מחזירי קול אפיניים כוללים: מערות, קניונים, מצוקים, סלעי ענק, בדיוק המקומות בהם אמנות הסלע נמצאת.

שאלה שהעסיקה את חוקרי אמנות הסלע: מדוע משטחי סלע מסויימים נבחרו לציורי הסלע ואחרים לא?

נמצא כי לעיתים קרובות אמנות סלע, מצויה במקום המסוים בו יש החזרת קול, הד, או במקום טוב לעמוד על מנת לשמוע הד החוזר ממקום כלשהו. אם אקוסטיקה אמנם השפיעה על בחירת אתר אמנות הסלע, אז אתרים שקושטו בציורי סלע’ יש לצפות, שיש בהם מאפיינים אקוסטיים לא רגילים, בהשוואה לאתרים לא מקושטים. האפשרות, שפני השטח של אתרים אלו קושטו עם דמויות מעוררות על פי שמיעת הד, מוצעת על ידי חוקר שנעזר בניסויים. למשל, הדים ממחיאות כפיים יכולים לחקות את הקול של פרסות החיות וחיות פרסה הם אמנם תדירות בציורי סלע. כלומר, מתקבלת תחושה, שקולות נובעים מפני הסלע עליו משורטטים יצורים אנתרופומורפיים. כך האמן אולי התכוון לתאר את הרוח, ספיריט, שחש ששוכנת בסלע והייתה האחראית לקול, להד.  ׁאסוציאציה שלי, צביקה – ומשה הכה בסלע ויצאו ממנו קולות…ׂ כך שמוטיבציה לשניים, ההקשר (מיקום) והתוכן (החומר, הנושא), של אמנות הסלע, יכולה להיות באופן ישיר נגזרת מהתופעה של החזר קול, דרך תיעוד אתנוגרפי אנימיסטי של תהודה. התיאוריה האקוסטית לא בהכרח בקונפליקט עם תיאוריות אחרות, למוטיבציה לצייר ציורי סלע, מאחר וקול יכול להיות מרכיב אינטגרלי בפעילויות כמו צייד מאגי, טכסי שמאנים הכוללים טראנס וכדומה. קשה להוכיח מה בדיוק חשבו האמנים הקדומים, אך העובדה, שאמנות הסלע מצויה, באופן מועדף, באתרים מחזירי הד היא יציבה. חוקר בדק יותר מ 100 אתרים בצרפת, אוסטרליה, וארצות הברית, האם הם אתרי תהודה, או הדהוד? וכמעט בכל אחד מהם מצא גם אמנות סלע. מאחר ונמצא שיש תכונות אקוסטיות לאתרי ציורי סלע, נעשו בדיקות אקוסטיות לאתרי אמנות סלע. באתר ביוּטה, ארה”ב, נמצא ש 5 אתרי האמנות שם מצויים ב 5 המקומות שהיו הטובים ביותר מבחינת הד, בקניון שנבדק. כך גם עלה מבדיקות באריזונה. לכן התמקדו באפיון איכות הקול של RINGING ROCKS שבאסוציאציה עם אמנות הסלע. כך למשל, כשנבדק “קניון הציורים” באריזונה, נמצא שהתהודה הרבה ביותר נמדדה במרחק כ 500 מטר מהכניסה לקניון ושם אמנם מרוכזים רוב ציורי הסלע בקניון זה. בהמשך הקניון, יש משטחי סלע שהם מאד מתאימים לציור אך דווקא שם התהודה נמוכה ולכן כנראה הקדמונים נמנעו מלצייר על סלעים אלו. הביטוי בדציבלים של אתר מתאים מראה, שהתדירות הרסוננטית העיקרית של סלעי גונג היא בערך 1,695הרץ והזמן של תדירות הרזוננס (מרגע שמכים בסלע עד שהקול אובד) הוא בערך 0.7 שניה, בעוד שזמן רזוננס של סלע רגיל, לא מצלצל, הוא0.1 שניות וגם הצליל שלו יותר כמו ‘קליק’ מאשר צליל פעמון מצלצל.  נראה כי אמני סלע במקומות שונים ותרבויות שונות, בחרו את אתרי אמנות הסלע לפי מאפייניהם האקוסטיים. כלומר חלק ניכר של אמנות סלע בעולם, מונע על ידי קול. מספר עדויות מדרום רודזיה 1958 (היום זימבאבווה) – שם צצו עדויות הקושרות משמעות על טבעית לסלעים מסוימים, הכוללים תכונות רסונאנס. ניאמאנדלובו גונג – בנו של הצ’יף מתאר פרוסת גרניט עבה במחוז ניאמבולו, שבעבר כל מי שתכנן מסע נהג לבקר שם ולהכות בסלע בשני מקומות. המקום הראשון יצר צליל מתכתי גבוהה והשני קול עמום, כמו תוף. השני נחשב לתשובה של הרוחות/ספיריט, ועל פי ניקיון הקול ניתן היה לדעת עד כמה המסע יהיה בר מזל, מוצלח. שם גם היו ציורי סלע אך נהרסו כי איש אחד עשה אש גדולה ליד הסלע. באופן מוזר איש זה מת זמן קצר אחר כך.. מאז האש רק הצליל הגבוהה נשמע, אך עדיין באים לבקר במקום ומניחים בו מנחות קטנות כגון בגדים, חרוזי תפילה, כסף, או זמורות על קצה אחד של הסלע. חוקר בדק ומצא שהחתיכה/פרוסה של הגרניט היא כמו כל חתיכת גרניט אחרת, היא נחה על צידה על הקרקע ואורכה כ 120 ס”מ. כאשר היא נבחנת בזהירות, ברור ששפה אחת קבלה חבטה משמעותית. שני סלעי פטיש אוואלים (צורה סגלגלה) מדלוריט, מונחים על משטח הפרוסה. כשמכים ניתן להבחין בצליל מטלי/מתכתי חלש יותר מאשר כשנפח מכה בסדן. למעשה, הדמיון של סלע זה לסדן שנפחי הבנטו עושים בו שימוש, הוא מדהים, במיוחד פני השטח של הפרוסה, עליה סימני שימוש, כנראה כתוצאה מהשפעת החבטות.

גונג שני

חוקר קיבל מידע מאדם זקן בשם זאנה (צ’יף של אנשי טטגולוס אשר גרו לא רחוק מעתיקות קאמי), שהיה סלע שהפיק קול כמו של פעמון, מספר קילומטרים מהעתיקות. “הלכנו דרך שטח ישר, עם בוש, עם מעט גבעות סלע פה ושם, כשלפתע הגענו לערמת פלחי גרניט בגודל משמעותי. אלה היוו את הקירות והגג של מחסה”. על סלע גדול, שחסם את הכניסה, היו מספר ציורים באדום. פרוסה מאורכת נתמכה בזווית של 40 מעלות, חלקה העליון תומך בסלע אחר. “בטיפוס על הסלע הנמוך, יכולתי להבחין בסימני השפעה בקצהה של הפרוסה. כאשר הקשתי עם פטיש גיאולוגי, נוצר צליל, כמו של פעמון כנסייה.  כמעט באותה מידה הגיב גם למכה עם אבן. מספר וריאציות בטון היו אפשריות, תלוי היכן המכה נחתה”. ניתן היה להבחין, שהסלע עליו הוא עמד, נחבט במקום אחד בשפה, אך אבן זו לא צלצלה כאשר נחבטה. לא נראו מנחות, אך מאחר והמקום היה בשטח אירופאי, מזה זמן רב, דבר זה אינו מפתיע.   על פי זאנה במקום זה ביקרו מי שיצאו למסע. שני האתרים הם בערך במרחק 30 ק”מזה מזה. בשני המקרים הספיריט אותו הדבר, זאת אומרת מלך הגשם הזקן של מקלנגה. במחוז צ’יבי ליד נהר לונדי סמוך למערה, נמצאו פרוסות גרניט מקולפות, המכוסות במאות חורים, בעיקר סמוך לשפות הסלע. אלה כנראה נגרמו על ידי שנקשו בסלע כבתופים . ש הוכחות ברורות, שהמערה היתה תפושה על ידי אנשים מתקופת האבן המאוחרת, אנשים השייכים לתקופת הברזל הרודזינית A ושבטי באנטו בהווה.

סיכום

יש באפריקה מגוון סלעי גונג בכל ההיבטים, גודל, מיקום וכדומה. סלעים אלו שימשו לניגון יחיד ורבים וגם לאנסמבל, הופק מהם צליל בודד, לתיפוף רתמוס אך גם מלודיות, היה ניגון סינכרוני ודיאכרוני (לא יחד), בהקשרים טכסיים וגם חילוניים. המחקר מראה את הפוטנציאל של הקולות מהעבר, שבדרך כלל התעלמו מהם, לספר על עולם החיים של קדמונינו. המחקר שנעשה מזהה את עשיית/יצירת הקולות כחלק חשוב ואף סטנדרטי, של ההתנהגות הסמלית המתרכזת באתרי אמנות סלע. יש כנראה חשיבות לאקו במערות עם אמנות סלע ולכן, כדאי להשמיע קריאות או למחוא כפיים באזורי ציורי סלע ולהאזין לתהודה. על אף שהשימוש בסלעים מהדהדים ככלי מוזיקלי וכתמי התיפוף הטיפוסיים, המאפיינים את סלעי הגונג, מקבלים יותר תשומת לב לאחרונה,  עדיין אלה לא נחקרו מספיק.  מחקר שיטתי של כל העדויות להשמעת קול על סלעים בשטח הפתוח הוא עדיין מאד נדיר. יש להצטער על כך, כי סלעי גונג, כמו אמנות הסלע, נשארו במקום בו נעשה בהם שימוש לראשונה, והם מספקים בכך מידע חיוני על הפרקטיקה העתיקה של יצירת קול ועל קשרי הביניים בין היבטים חזותיים ולא חזותיים של ההתנהגות הסמלית בעבר. שמירת טבע – המידע הקולי באתרי אמנות סלע יסייע גם בשימורם, תוך התחשבות גם במאפיינים של גלי הקול באתרים. מכל מקום, המידע האקוסטי מראה, שיש להשאיר את האתרים במצבם הטבעי, כי כך מתקבלת התהודה המתאימה.

טיול לטנזניה

לטיולי הספארי בטנזניה של עולם אחר